פניה לוועדת טרכטנברג בנושאים חברתיים דחופים וחשובים

פניה לוועדת טכטנברג בנושאים חברתיים דחופים וחשובים

אוגוסט 2011 – גל צונאמי חברתי שוטף בימים אלו את ארצנו, אין אנו יודעים בוודאות את צורתו, והוא לובש כל רגע צורה חדשה. בבסיסו נמצא העיקרון "העם דורש צדק חברתי". קשה לספק את כל הדרישות, אולם ברור כי יש להתחיל בנושאים הבהולים וחשובים.

האוכלוסיות הסובלות ביותר במדינה הם ילדים וקשישים "מטופלי רווחה", חד הוריות, ניצולי שואה, גרושים שאינם רואים את ילדיהם. המכנה המשותף לאוכלוסיות אלו שהם מטופלות ב"שירותי הרווחה". מדיניות הרווחה באוכלוסיות אלו היא "סרטן חברתי" המשחית עובדי רווחה, שופטים לענייני משפחה ונוער, מטפלים שונים, אוכלוסייה מוחלשת ועוד…

הטיפול ההולם והראוי בעניינים אלו המהווים גרעינה של כל מחאה חברתית מחייב זהירות, חסד, ועקביות, הוא חייב להיות אמיתי כנה ואפקטיבי. הוא יסמל ויאותת לציבור בישראל כי המדינה דואגת בצדק ובחסד לאזרחיה ויהווה סמן מרכזי למדיניות החברתית בהמשך. אי טיפול בנושאים אלו יוסיף לפגיעה באמון הציבור ויוליד מחאות נוספות קשות יותר.

הנושאים העיקריים בהם יש לטפל:

1. הלאמת מוסדות (מתקני כליאה) הרווחה המופרטים – מוסדות הרווחה אליהם נשלחים אלפי ילדים בסיכון מידי שנה ע"פ צו בית משפט הנם למעשה מתקני כליאה, מופעלים בעיקרם ע"י מלכ"רים. ההליך השיפוטי בהוצאת צו כליאת הילד נעשה ע"פ חוק הנוער בחיסיון, ללא כפיפות לדיני ראיות, והשופט מקבל המלצות פקידי הרווחה כסוף פסוק. זוהי קרקע פוריה לשחיתות. התוצאות של שיטה עקומה זאת הנן כי מספר הילדים היוצאים ממקומות אלו עבריינים פי שלשה מעל הממוצע או לחילופין סובלים מבעיות נפשיות, ללא בגרות וכו'. המלכ"רים המדרבנים את מערכות השלטון, המשפט, ומטפלים ומאבחנים מהמגזר הפרטי הם אחד ממנועי ההפקרות והשחיתות על גבם של המוחלשים. המדינה חייבת ליטול לידיה את האחריות על גורלם של ילדים אלו.

2. שקיפות הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה ונוער תוך שמירת פרטיות בעלי הדין –
הדיונים בבתי משפט לענייני משפחה ונוער מתנהלים בדלתיים סגורות. רשויות הרווחה מתנגדות לשקיפות הדיונים בתירוץ של "טובת החסוי" ואולם אם הציבור היה יודע את המתרחש בבתי משפט אלו זה היה הסוף של חלק מרשויות הרווחה.
החיסיון גורם לרשויות הרווחה להיות מנותקים מדעת הקהל והביקורת הציבורית, והם מקבלים משוב רק מעמיתיהם המסכימים איתם כמעט תמיד. יש להגן על הציבור מפני אנשים שמשקרים בבתי משפט לענייני משפחה ונוער, ואז תהליך קבלת ההחלטות שגוי מיסודו. ישנם ה"מומחים" המציגים "שטויות" בבתי משפט אלו רחוק מעיניו של הציבור ויוצרים כאב וסבל לאזרחים טובים עקב החלטות שיפוטיות שגויות. בתי משפט אלו מקבלים החלטות הרות גורל ואסון בעתידם של ילדים וקשישים הם שולחים אותם לפנימיות בתי אבות ומוסדות פסיכיאטריים במחי יד הרחק מעיני הציבור.

3. לחייב בחוק את פקיד הסעד להציג ראיות מגובות בתצהיר בכל הליך שיפוטי בבתי משפט לענייני משפחה ונוער – פקידי הסעד מחליטים וקובעים את גורלם ועתידם של ילדים קשישים וחסרי ישע אחרים. פקידי עירייה אלו אינם מחויבים ע"פ חוק להגיש תצהיר, ראיות, אלא די בכך שפקיד הסעד (כלשון החוק) "סבור". מצב זה גורם להפקרות במיוחד כשמדובר בדיונים המתנהלים בדלתיים סגורות ויש אינטרסים של מוסדות מופרטים לקבל ילדים לטיפולם. יש לחייב בחוק את פקיד הסעד יחויב להציג ראיות מגובות בתצהיר בכל דיון משפטי.

4. מימוש אמנת זכויות הילד בחוק – ישראל חתומה על האמנה מעל עשרים שנה אך טרם עוגנה האמנה בחוק. ועדת רוטלוי הגישה המלצותיה באשר לחוק זכויות הילד לפני כ- 15 שנה אך הנושא נשכח.
חוק הנוער, מערכות השלטון והמשפט, מספקים מזה שנים רבות לפקידי הסעד ברשות המקומית סמכויות-על, גיבוי, ותמיכה ללא סייג, כאשר המטרה לכאורה הנה הגנת הקטין.
אולם לא קיים חוק המקנה זכויות לקטין שהורחק מביתו, כגון: היכן ילון, מה יהיה סדר יומו, סל הטיפול, תזונה, שעות פנאי ועוד. הקטינים במוסדות הרווחה נמצאים במצב של סיכון, רחוק מהעין הציבורית. מוסדות אלו פועלים ללא פיקוח, וללא שקיפות. יש לחוקק חוק זכויות כל אדם חסר ישע קטין, קשיש או בעיה נפשית אשר חירותו נלקחה ממנו בחוק בשם טובתו.

5. המדינה תממן הוצאות משפט לענייני משפחה ונוער הנגרמות עקב דרישות והתניות פקידי הסעד – הורים רבים נאלצים להיאבק מאבקים יקרים וממושכים תוך עשיית אבחונים יקרים על חשבונם זאת ע"פ דרישות פקידי סעד כתנאי לכך שיוכלו לראות את ילדיהם או שילדיהם יוחזרו לבית לאחר שרשויות הרווחה "סברו" שיש בעיה והוציאו את הילדים בכפייה מהבית . במצב זה המדינה מהווה נטל כבד על האזרח שאינו יכול לספוג. מן הצדק כי המדינה תממן הוצאות המשפט אם היא "סבורה" שיש בעיה.

6. מדיניות טיפול בילדים בסיכון במסגרת קהילה במקום הוצאתם מהבית בכפייה – יש להתוות מדיניות מעוגנת בחוק המקשה על רשויות הרווחה להוציא בכפייה ילדים מביתם ומשפחתם לפנימיות מופרטות. השיטה הקיימת של השמה בפנימיות יקרה פי 3 וגם כשלה. ילדים יוצאים מפנימיות עבריינים יותר עם בעיות נפשיות וקשיי הסתגלות קשים יותר. המסגרות החוץ ביתיות המופרטות נשענות על תרומות מהוות מוקד לשחיתות והתעללות בילדים.

7. הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפיצוי נפגעי משרד הרווחה לאורך השנים – העוול שנגרם לאלפי משפחות המטופלות ע"י משרד הרווחה. מתחיל מהפגישה הראשונה עם פקיד הסעד בלשכת הרווחה, דרך ועדות רווחה שונות, בתי משפט לענייני משפחה ונוער, פנימיות מעונות, ועוד מסגרות השמה חוץ ביתית, והפליטה מהטיפול וההשגחה של משרד הרווחה.
בנוסף שיעור הילדים שמשרד הרווחה בישראל מוציא מביתם להשמה חוץ ביתית, גבוה בהרבה מאשר המקובל במדינות העולם המערבי.

ממצאי ועדת סלונים נבו שפורסמו במאי 2009, הצביעו על ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין העוסקים בענייני נפשות וחריצת גורלות של משפחות.

בעלי הדין שעניינם נבדק על ידי פקידי הסעד, אינם מקבלים את התסקיר שנכתב בעניינם, ואינם יכולים לערער עליו, אלא לאחר שהוגש לבית המשפט המקבל את המלצות התסקיר בד"כ במלואן; הכרות מוקדמת עם אחד מבעלי הדין במסגרת תפקידן כעו"ס; פקידת הסעד משמשת כחוקרת אך גם מתערבת טיפולית במשפחה; כתיבת תסקירים ללא מעקב, פיקוח, בקרה, תיעוד, ללא קיום הוראות התע"ס, ללא אבחנה ברורה בין עובדות לדעות, לא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן; פקידי הסעד חוקרים את בעלי הדין מבלי ליידע אותם כי חובת הסודיות והנאמנות של היותן עובדות סוציאליות אינה תקפה יותר.

דו"ח סלונים ציין, ומשרד הרווחה אישר בהודעתו, כי בתי המשפט מייחסים לתסקירים חשיבות גבוהה, ורואים בהם "סוף פסוק".

גורלם של ילדים ומשפחות נקבע על סמך התסקיר אשר נעשה באופן לקוי, ומאושר כמעט תמיד ע"י בתי המשפט באמצעות צווים.

התמונה המצטיירת היא עוול לאזרח לאורך שנים, וחוסר צדק

דו"ח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה מצא ליקויים מהותיים בהתנהלות הרשות.

מאות בני נוער המתינו חודשים ארוכים להשמה במעונות הרשות, אף שהיה בכך כדי לסכן אותם ואת סביבתם; מחסור קשה במדריכים חינוכיים ובעובדים סוציאליים פגע בטיפול בחוסים ובהשגחה עליהם עד כדי סיכונם; ההכשרה המקצועית שניתנה לחוסים לא היה בה כדי למלא כראוי את צורכיהם; חלו ליקויים במערך הפיקוח המחוזי והארצי על המעונות; לא בוצע מעקב אחר רוב בוגרי המעונות, כנדרש בחוק הנוער; חל משבר עמוק ביחסי העבודה בקרב בכירים ברשות, והוא נמשך שנים ופגע בניהול המעונות ובפיקוח עליהם.

הרשות היא מסגרת ההשמה החוץ ביתית המושקעת ביותר, הקרובה והכפופה למשרד הרווחה, ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.

בנוסף מתפרסמים מעת לעת כתבות על אזרחים בודדים או קבוצות שנפגעו ע"י מוסדות הרווחה. ידועה כתבת התחקיר "תינוק בגולאג ישראלי" שבו מסופר על תינוק נורמלי שנחטף מיד עם היוולדו, ונשלח כעבור מספר שנים, לעשרות שנים למוסד מפגרים.

יש להקים ועדת חקירה ממלכתית על נפגעי משרד הרווחה ופיצויים. התועלת מוועדת חקירה ממלכתית כזאת תהיה בעיקרה לכלל אזרחי ישראל, איכות החיים, והכלכלה.

לורי שם טוב

אמא של אורם ואריאל

שלוש שנים בלי לראות את ילדיי

אמא ללא זכויות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s