חוטפי תינוקות יועמדו לדין – ספרד מנקה הפירות הבאושים הפאשיסטיים של הרודן פרנסיסקו פרנקו

חוטפי תינוקות יועמדו לדין – ספרד מנקה הפירות הבאושים הפאשיסטיים של הרודן פרנסיסקו פרנקו

חטיפת תינוקות מביתם ומשפחתם בספרד על פי ערכי הפאשיסטים נעשתה לכאורה "לטובתם", "לחנכם לעשותם אנשים מוסריים". הנזירות החוטפות הפאשיסטיות כונו "אחיות הצדקה". לאמהות שתינוקיהם נחטפו עם לידתם, נמסר כי התינוקות מתו בלידה.

הכתבה: החל משפט "ילדי ספרד": נזירה נאשמת בחטיפת תינוקות

אפריל 2012 , גרשון גירן , מגפון

האחות מריה גומז ואלבואנה ממסדר "אחיות הצדקה" מסרבת להשיב לטענה שלפיה חטפה תינוקת מאמה לפני 29 שנים. רשת שפעלה בתחום זה אחראית, לחטיפתם של מאות אלפי תינוקות מאמותיהן. לאמהות נאמר שצאצאיהן מתו בלידה.

פאשיסטית חוטפת תינוקות מאימותיהן - משרתת של ישו או פרנקו - האחות מריה גומז ואלבואנה ממסדר "אחיות הצדקה"

 ספרד חוותה לא מעט סערות תקשורתיות ופוליטיות מאז ימי הגנרל פרנקו, אבל דבר כזה עדיין לא היה שם: חשיפה מדהימה על תעשייה שלמה של חטיפת תינוקות ומסחר בהם, תעשייה שהתנהלה בימי הרודנות הצבאית ושהקיפה רבבות תינוקות.

מי שעומדת במרכז השערוריה היא מריה גומז ואלבואנה, נזירה שמילאה אף היא תפקיד בפעלות הרשת הזו ועומדת בימים אלה לדין. הנזירה בת השמונים היא הראשונה לעמוד לדין בפרשיות "התינוקות הגנובים" הידועה לשמצה – והבוקר, כאשר נפתח משפטה והיא נקראה להעיד, בחרה לשמור על זכות השתיקה.

ואלבואנה נאשמת בחטיפת תינוק. אישה בשם מריה לואיזה טורס מאשימה אותה שנטלה את בתה ממנה אחרי שילדה במרפאת סנטה כריסטינה בשנת 1982. לטענתה, ואלבואנה אמרה לה שהתינוקת מתה במהלך לידה, כדי שתוכל לקחת אותה ממנה. הסיבה לחטיפת התינוקת: טורס נחשבה בעיני הנזירה לנואפת, משום שנכנסה להריון בלא שנישאה לאבי הילדה. טורס פגשה את בתה פילאר לראשונה לפני שמונה חודשים חודשים בלבד, לאחר 28 שנות ניתוק.
ספרד עוברת כעת זעזוע קשה בעקבות החשיפה על גניבת אלפי תינוקות ומסחר בהם על ידי נזירות, כמרים ורופאים, שהחלה בימי הרודן פרנקו בשנות השלושים של המאה הקודמת, ונמשכה עד שנות התשעים. בספרד הפרשה מכונה "Ninos Robados – ילדים גנובים". הפרשה לא נחשפה עד עתה מאחר שהכנסייה והרופאים בספרד זוכים לכבוד רב, והחוק הספרדי אינו מחייב את רישום האם הביולוגית בתעודת הלידה.
חטיפת תינוקות מאימותיהן - פירות באושים של עידן פרנקו
חטיפת תינוקות מאימותיהן – פירות באושים של משטר דיקטטורי. הרודן פרנסיסקו פרנקו
נכון לעכשיו יותר מ-900 מקרים נחקרים, אך מקרים חדשים נחשפים – ולדברי עורכי דין המספר עלול להגיע ל-300,000 תינוקות שנחטפו.
מי נהנה מגל החטיפות העצום הזה? ובכן, הראשונים היו פאשיסטים שגידלו את ילדי אויביהם. אחר כך נלקחו ילדים מהורים שנחשבו בעיני החוטפים כבלתי מוסריים או כחסרי יכולת כלכלית לגדל ילדים. התינוקות נמסרו, בהסכמת הכנסייה הקתולית, למשפחות חשוכות ילדים, לרבות כאלה שמחוץ לספרד.

תינוקות נלקחו מאימותיהן לבדיקות "שגרתיות" ואחרי כמה שעות מסרו להן הנזירות, האחיות בבתי היולדות, שהם מתו.

גופות התינוקות נעלמו והאמהות לא הורשו להשתתף ב"קבורתם".

אם שתינוקה נגנב בשנת 1971, ושנשאלה מדוע לא חקרה את צוות בית החולים השיבה, אחוזת אימה, אחרי ארבעים שנה: "רופאים? אחיות? איך יכולתי להאשים אותם בשקר? זו היתה ספרד של פרנקו. רודנות. אפילו עכשיו אנו, הספרדים, נוטים שלא לפקפק בסמכות".

נגנבו מאמותיהם
נגנבו מאמותיהם. מורנו וברוסו

הפרשה נחשפה על ידי שניים מנפגעיה, חואן לואיס מורנו ואנטוניו ברוסו. מורנו גילה את האמת כאשר אביו שכב על ערש דווי. "הוא אמר: קניתי אותך מכומר בסרגוסה", שיחזר.

מורנו ההמום פנה לעורך דין, שהגיב באמירה שהוא נתקל במקרים דומים לעתים קרובות. אבל רק אחרי שמורנו וברוסו פנו לתקשורת התבררו ממדי התופעה.

אמהות החלו להיחשף בכל רחבי ספרד כשבפיהן סיפורים דומים.

השערורייה קשורה הדוקות לכנסיה הקתולית, שבימי פרנקו מילאה פרנקו תפקיד מרכזי בניהול השירותים החברתיים, לרבות בתי חולים, בתי ספר ובתי יתומים. נזירות וכמרים הכינו רשימות המתנה של הורים מאמצים, ורופאים שיקרו לאמהות על אודות גורל ילדיהן.
כדי להסתיר את מעלליהם רשמו הרופאים בתעודות הלידה את התואר "אם אלמונית" – הליך חוקי בספרד שנועד, לכאורה, להגן על אימהות לא נשואות. באחת מהמרפאות אף נשמרה גופת תינוק במקפיא והראו אותה לאימהות כדי להוכיח לספקניות שילדיהן אכן מתו.

אחרי מות פרנקו, ב-1975, הסכימו ביניהן המפלגות על מתן חנינה לאנשי המשטר הפאשיסטי, במטרה להקל על המעבר למשטר דמוקרטי. חוק החנינה חסם, מעשה, את כל ניסיונות לחקור את סחר התינוקות בספרד ופעם אחר פעם דחתה המערכת המשפטית את הניסיונות הללו. גם ממשלת ספרד הנוכחית, למרות נכונותה המוצהרת להתמודד עם משקעים חברתיים, מסרבת להקים ועדת חקירה לאומית, ומשפחות מתוסכלות מנהלות חקירות משל עצמן, כמיטב יכולתן.

קברי תינוקות נפתחים ברחבי המדינה כדי ליטול דגימות DNA. רבים מהקברים התבררו כריקים, ובאחרים התגלו שרידי מבוגרים. עד כה נמצאו התאמות אחדות בין תינוקות גנובים מאז לאמותיהן הביולוגיות. אלא שהתאמות רבות יותר עשויות להימצא אם תמלא ממשלת ספרד את הבטחתה להקים בסיס מידע גנטי לאומי.

*     *     *

במדינת ישראל חטיפות תינוקות נמשכת גם ברגעים אלו. ילדים נחטפים על ידי פקידות סעד בחותמת גומי של שופט בית משפט לנוער או בית משפט לעניני משפחה.

קישורים:

סיפורו של אורי וכטל – חטיפת ילדי תימן – כלביית ויצ"ו

סיפור חטיפתו של אורי וכטר, שנולד כפלתיאל רדא סעד.

הפרשה שלא נגמרת – חטיפת ילדי תימן.

אורי וכטל בן 61. גדל בשכונה של היקים בקרית אונו. בגיל 6 גילה אורי שהוא ילד מאומץ. בן למשפחה תימנית. עוזרות הבית היו תימניות. אז מה עושה ילד תימני במשפחה יקית?

אורי שאל את אמו והיא מסרה לו כי הלכה לויצו להביא ילד והיו שם ילדים כמו בכלבייה.

משפחתו של אורי עלתה לישראל במבצע "מרבד הקסמים". הם שוכנו במחנה עולים בעתלית. ארבעה חודשים אחר כך נמסרו שניים מילדי משפחת רדא סעיד לטיפול במעון ויצו ירושלים. חיים בן שנה וחצי ופלתיאל שהיה בן חמישה חודשים.

כשהודיעו לאמא שאבא נפטר לקחו לה את שני הילדים הקטנים ושמו אותם בירושלים. היא ועוד 16 אמהות היו יחד איתה. נסעו לירושלים. כל יום בבוקר אמא נסעה מעתלית לירושלים להיות עם הילדים שלה.

עו"ד רמי צוברי אומר, זה פעם ראשונה שילדים תימנים לא נמצאים תחת כנפיהם של ההורים שלהם. לפי הסיפורים נעלמו משם מויצ"ו ירושלים מעת לעת ילדים.

יום אחד בהיר, אמרו לאמא שלי שנפטרו לה הילדים. היה שיטפון והילדים מתו. אמא שלי אמרה: "בשום אופן לא הילדים שלי לא נפטרו. לפני זה הנקתי אותם. אז מה פתאום שהם אינם?" היא לא האמינה. היא בכתה ובכתה וצעקות.

האחות שמחה שהיתה רק בת 12 החליטה לא לוותר. היא חזרה למעון ויצ"ו בירושלים לברר מה עלה בגורלו של האח פלתיאל. עובד שעבד במעון החליט לעזור לה. הוא אמר לה "את רוצה לדעת. יש לי פה בארון את כל הכרטיסיות של ילדי תימן. תחפשי תוציאי כרטיס. הוא הלך. אני לקחתי. למזלי הטוב אח שלי היה בכרטיסיה הראשון. היה כתוב שפלתיאל בן שמעה נמסר לאימוץ לגב' וכטל.

האחות שמחה גילתה במסמכים של פלתיאל שנמסר לאימוץ בגיל שנה וחצי.

אורי וכטל מספר על הוריו המאמצים שהיו אנשים מאוד קרים. ההורים לא היו מחבקים או מלטפים.על האמא המאמצת מספר אורי שהיא היתה אמא טובה. לא החסירה ממנו שום דבר.

בגיל 6 גילה אורי שהוא מאומץ. הילדים בבית הספר שאלו אותו "איך זה אתה וכטל ואתה כושי?" אורי שאל את אמו, והיא לא הסתירה ממנו וסיפרה לו שהוא מאומץ.

בינואר 1952 עזבה משפחת רדא את מחנה העולים בעתלית, ועברה למושב קדימה. שם קרה הלא ייאמן. שכנה במושב סיפרה להם שראתה ילד תימני שדומה לילדי המשפחה.

האחות שמחה מספרת: "באה אחת שעבדה בקרית אונו במשק בית ואמרה, יש לנו ילד שאני מטפלת במשק בית שהוא מאומץ במשפחה".

הלכתי לשם כל השכנים שלהם שראו אותי, שאלו אותי השכנים: "את לא אחות של אורי התימני?"

אמרתי: "כן. איפה הוא?" לקחו אותי , לראות אותי ואמרו לי תסתתרי כי האם המאמצת תעשה לך ולו בלאגן. לא כדאי לך. בפעם הזו החליטה האחות שמחה לא לפגוש את אורי ושבה כעבור יומיים לקרית אונו עם אמא שלה.

הילד אורי חיבק את אמא שלי, ככה, חזק עם הידיים, ולא רצה לרדת לה מהברכיים. אמרתי לאמא "מה אני יעשה עכשיו?" ואמא אמרה אין לך מה לעשות מאמי.

האמא לא ויתרה. היא היתה נוהגת ללכת ולעקוב אחרי הילד. עכשיו, לבית המשפחה היא לא יכלה להגיע. אז היא היתה הולכת לגן והיתה עוקבת וצופה, ורואה מה שקורה, עד שהאמא והמשפחה שלה קיבלו צו הרחקה מהמקום כי הם גורמים לילד נזק.

בפברואר 1959 הגישה האמא הביולוגית תביעה לביטול צו האימוץ, אולם בית המשפט דחה את התביעה.

אמיר שוורץ, פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה – מתחזה לדוקטור, שקרן ורמאי – כך קבעה השופטת בלהה גילאור – "לא יודע את נפשם", כך קבעה השופטת על התנהלותו נגד חוסים בפיקוחו – סיפור חטיפתו של דודו דהאן מבית חולים בטר, חיפה, לפני 43 שנים.

מודעות פרסומת