אמא מחדרה התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי שירותי הרווחה חדרה

בדוח עליו חתום אהוד חלק, פסיכולוג קליני, מרכז חירום לילדים בסיכון נווה מיכאל פרדס חנה, נכתב על ידו הדברים כלהלן:

"XXX בת 12, נראית כפי גילה. ילדה יפה, אסתטית ומטופחת מאוד. מבנה גוף רזה. שיער בהיר ארוך אסוף בצמה, עגילים צמודים. הגיעה לבושה בבגדים נקיים ותואמים למידותיה ולמזג האוויר. עצמאית בתפקודה היומיומי. פגישות האבחון הראשונה והשנייה התקיימו בתקופת ההרחקה של האם. נושא זה עלה בשיחה עם XXX שהביעה געגועים לאימה וחיכתה בקוצר רוח לפגוש אותה.

… ומעבר לעצב בעת שדיברה על אימה שאינה יכולה לראותה כבר קרוב לחודש… נראה כי הברית החזקה עם האם קשורה היטב בצרכי התקשרות."

בהמלצות קבע אהוד חלק:

1. מומלץ על השמה חוץ ביתית. רצוי לבחון אפשרות של משפחת אומנה מתאימה. בהיעדרה, מומלץ על השמה בפנימייה בעלת גישה טיפולית שאמונה על עבודה עם ילדים שהאפיון העיקרי הוא של בעיות ריגשיות.

2. מומלץ על השמה חינוכית בכיתה רגילה ובבית ספר רגיל.

3. טיפול פרטני לעיבוד חוויות מכבידות בקשר הורה – ילד ומצוקה הקשורה לחסך רגשי."

מן המפורסמות הוא שפקידות הסעד הן אלו שמכתיבות "למומחים" את המסקנות שיתאימו לרצונן. מומחה שלא מספק את הסחורה, דינו אחת הוא, להחליף אותו במומחה אחר שיבצע את הנדרש ממנו על ידי פקידת הסעד.

האמא מחדרה התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי משרד הרווחה בצו חירום ממשמורתה.

לדברי בן זוגה של האם ז"ל, מדובר באם חד הורית והאבא של הקטינה נפטר לפני חצי שנה. והבת טופלה במסירות ואהבת אין קץ על ידי האמא ובן זוגה התומך.

בין האמא לבת התקיים ויכוח סתמי על גלישת הבת באינטרנט ברשת הפייסבוק כשבסופו האמא ניתקה את האינטרנט בבית.

הילדה סובלת מוריד רגיז על יד האף, תופעה שקיימת אצל ילדים, וכשהיא מבצעת פעולות הכרוכות במאמץ, או מתרגזת, נוזל לה דם מהאף.

במהלך הויכוח שהתקיים במרפסת הבית בין האם לבתה, נזל לילדה דם מהאף. שתי חברותיה של הבת עברו ברחוב וקראו לילדה לבוא איתן.

האמא אמרה לבתה, לכי לטייל עם חברותייך. אותן חברות התקשרו למשטרה, ואמרו שהאמא מרביצה לבת שלה, דבר שלא היה ולא נברא. הן חשבו שבכך, האמא תחבר תחבר את האינטרנט בבית בחזרה.

אלא שכעבור זמן קצר, הגיעה משטרת חדרה עם פקידת סעד לחוק הנוער לבית של האם, עצרה את האם באלימות, והוציאו צו חירום ללקיחת הילדה מהאם למרכז חירום נווה מיכאל.

הילדה צרחה בבהלה, לא הבינה מה עושים לאמא שלה.

האמא נחקרה ונעצרה בכלא קישון למשך 3 ימים והואשמה באלימות כלפי בתה, דבר שלא היה ולא נברא. במהלך החקירה הוטחו באם האשמות שקר.

מודגש:

האם ללא עבר פלילי, ללא רקע נפשי קודם, ולדברי בן זוגה, לא פנתה מיוזמתה לשירותי הרווחה, אישה עובדת כמרפאה בעיסוק עם בעלי חיים, מצאה עצמה בסיטואציה לא נורמלית בה היא מואשמת באלימות כלפי בתה היחידה.

פקידת הסעד אמרה לאם שהיא יותר לא תראה את הבת שלה.

שלושת ימי המעצר, הטחת האשמות השווא והחקירות המתישות, והאמירה של פקידת הסעד שיותר היא לא תראה את בתה, הביאו את האמא לקצה גבול היכולת שלה לספוג את הזוועה. האמא לא יכלה לשרוד בלי הבת שלה, ותלתה את עצמה ביום 24/6/14.

יום 28/6/14 הוא יום הולדתה של האם, היא היתה אמורה לחגוג 39 שנים ולחגוג עם בתה ובן זוגה את יום הולדתה.

האם התאבדה לאחר ששירותי הרווחה התערבו בחייה וגרמו לה לחנק נוראי. במקום לסייע, הטיפול של הרווחה היה אלים וברוטלי.

הילדה היא תלמידה מצטיינת ואהודה על חבריה בבית הספר, מטופחת ומושקעת והיתה משוש חייה של האם. ללא הבת האם לא שרדה.

הספד למותה של האם ע"י מוטי לייבל

מוטי לייבל נושא הספד לזכרה של האם שנטלה את חייה, לאחר שפקידת סעד שידה קלה על ההדק בתלישת ילדים מזרועות הוריהם האהובים, לקחה את בתה בצו חירום למרכז חירום נווה מיכאל.
פקידת הסעד שלחה מכתב לאמא בו כתבה שהיא לא מתכוונת להחזיר את הילדה אליה, כי היא אמא רעה.
העלילות שהעלילה העובדת הסוציאלית נגד האמא, אין להן שחר למציאות. היא כתבה שאין לאמא אוכל במקרר, בעוד שהמקרר של האמא מפוצץ באוכל, היא כתבה שהאמא צורכת סמים, בעוד שהאמא לא מעשנת ובוודאי שאינה צורכת סמים, היא טענה שהאמא לא יהודיה, בעוד שהאמא יהודיה כשרה למהדרין, ובתעודת הלידה שלה נכתב: שם משפחה קושניר שהגיעה מאוקראינה, כשלסבא קוראים דוד.
בכל מקום בעולם, בכל דת כמעט מאמינים בסופו של דבר באמת אחת ומוחלטת, שיש אלוהים אחד, ואם יש אלוהים אחד, אז כולנו ילדיו, ואם כולנו ילדיו אז תפילה לאחד בהחלט מתאימה גם לאחר.

בן זוגה של האם נדרש ע"י משרד הרווחה להסביר לבת, כיצד אמא שלה מתה

אוהד חממי לא מצליח להבין איך כל החכמולוגים וכל הפרופסורים לא טרחו להגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה, והסתכלו עליו כדי שהוא יגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה.
אוהד אמר לילדה: "אמא נרדמה". בזמן אמת, לא ידעתי איך להגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה. אני לא פסיכולוג ולא ידעתי איך להסביר לילדה מה קרה. אוהד מספר שכל מסירת הידיעה לילדה בוצעה בביזיון.

אוהד חממי בן זוגה של האם ז"ל: "המשטרה עצרה אותה והשאירה את דלת הבית שלה פתוחה – הבית נבזז"

משטרת חדרה לא איפשרה לאמא לנעול את דלת דירתה, כשהם עצרו את האם – כתוצאה מכך נכנסו לדירת האם פועלים זרים שבזזו ורוקנו את הדירה מכל הרכוש שהיה בה.

מוטי לייבל פעיל חברתי – אני מאשים את הרווחה בפשעים כנגד האנושות בסחר בילדים

מוטי לייבל, עיתונאי:

האם עשתה מעשה מכיוון שהיא לא יכלה להתמודד עם הפשע הנתעב הזה של חטיפת ילדתה.

בצער רב ובלב דואב אני אומר את זה, אני מקווה מאוד שהילדה לא תתגלגל בין המוסדות, אני מקווה מאוד, ולפי מה שאני רואה, היא קיבלה ערכים על מנת לא להידרדר מוסרית. אני רוצה לנצל את המקום והזמן להעביר מסר לאותם אמהות ואבות אשר נמצאים במצב שחטפו גם להם את הילדים, וגם לאלו שיחטפו להם את הילדים בעתיד, כל עוד אנחנו לא נעצור את זה, ואנחנו עומדים לעצור את זה. הם ימשיכו לחטוף ולסחור בילדים.

במידה ואתם פוגעים בעצמכם, קודם כל המערכת ניצחה אתכם. שנית, אין, אין מי שיגן על הילדים שלכם מציפורני הרווחה. מה אתם חושבים שיעלה בגורלם לאחר שתנטשו אותם? אני קורא לכם להפסיק עם נטילת החיים שלכם, כי הילדים שלנו זקוקים לנו. הם סומכים עלינו שנבוא נציל אותם ונחלץ אותם. אז די עם זה.

מעבר לכך, אני מאשים את חברת קדישא ורבנות ישראל בהלנת המת. הם טוענים וטענו עד עכשיו שאיננה יהודיה, אולם מאידך יש את תעודת הלידה שלה שמוכיחה שהיא יהודיה.

אני מאשים את הרווחה בפשעים כנגד האנושות ובסחר בילדים.

אני מאשים את שר הרווחה מאיר כהן ואת כל שרי הרווחה מיום הקמת המדינה, מפרשת חטיפת ילדי תימן ועד עצם היום הזה. מאשים אותם בפשעים כנגד האנושות. אף אחד מהם אינו חף מפשע, כיוון שכולם ידעו.

אני מאשים את מנכ"ל הרווחה, יוסי סילמן, אשר יודע על הפשעים האלה ומעלים עין ובכך נותן יד לזה. במקום לטפל במקרים ולעזור, הוא מסתובב ומחפש איך לעשות הפרד-ומשול בין הקבוצות אשר נאבקות להפסקת ילדים מהוריהם.

אני מאשים את דובר הרווחה, דוד גולן, אשר נתן תגובה המבזה אותו ואת כל המערכת שהוא דובר עבורה.

התגובה פורסמה באינטרנט בפייסבוק של דובר הרווחה.

אני מאשים את מערכת המשפט אשר שופטיה, אם מפאת חוסר זמן, אם מפאת רשעות, אם מפאת נקמה אישית או בגלל שהם מכרים ותיקים של העובדות הסוציאליות, משמשים כחותמת גומי ומקבלים בצורה עיוורת ומבלי לרדת לשורש העניין את כל התסקירים, וביניהם גם שקריים של עובדות סוציאליות. מאידך אני רוצה לציין שאין אנו מגנים כל עובדת סוציאלית באשר היא. ישנן עובדות אשר נותנות את הלב והנשמה, ואני פונה אליהן דווקא וקורא להן לפתוח את העיניים. נכון שקשה להתפרנס היום, נכון שצריך לשמור על מקומות העבודה שלכן, אבל גם במחיר חיי הילדים? גם במחיר חיי הורים? תסתכלו מסביב, תנסו לשים לב בין מה שמספרים לכם לבין האמת. אלו דברים אחרים לגמרי.

בנימה אישית, אנחנו מספר לא קטן של הורים, אמהות ואבות אשר סובלים את סבל הרווחה וגם פעילים חברתיים, אשר לקחו על עצמם את הרצון לשנות את המעוות. זאב בודד אל מול מערכת מפלצתית כזו, אינו מסוגל להתמודד, אבל אנחנו מתאחדים, מתעצמים, נהיים קבוצה גדולה ורצינית, שביחד יהיה לנו את הכוח להמשיך ולהיאבק עד ליום הצדק שבו אנו ננצח.

נמצאים איתנו חברים יקרים אסתר מנחם המתנחלת ומגן דהרי מקבוצת לאהוב, אשר כל מה שהם עושים זה להסתובב ולעזור לאנשים ולתמוך בהם, בדיוק כמו מה שניסינו לעשות היום.

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה) ואוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל
מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה)
מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה) ואוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל
מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה)
אוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל
עצרת תמיכה למותה של האם ז"ל

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s